רכבת לירושלים

מתי הגיעה הרכבת בפעם הראשונה לירושלים? איך קבלו אותה פרנסי העיר? במשך כמה שנים היא עלתה לירושלים ומי היו נוסעיה? מה הן "רכבות גינה", ומי משחק ברכבות? על כל אלה ועוד בתערוכה חדשה, שהיא חגיגת רכבות.
יותר ממאה שנה נסעה הרכבת בין יפו וירושלים, משקפת את שינויי השלטון בארץ. בשנת 1892, לאחר שנים של חלומות, תכניות וניסיונות כושלים, נחנכה מסילת הברזל.
	ב-26 בספטמבר נכנסה "עגלת הקיטור" לירושלים בקול תרועה וצופר. המונים הגיעו לאזור התחנה, כדי לצפות בפלא. עיתוני התקופה יצאו מגדרם, מכנים את בוא הרכבת 'אתחלתא דגאולה', ושומעים בצפירותיה את פעמי המשיח.עם תחילת המנדט הבריטי השילה הרכבת את חזותה התורכית. לרגע נדמה היה, שאירופה הגיעה אל העיר. כעבור שלושים ושתיים שנה כבר עטתה עליה את צבעי הכחול לבן, והייתה לרכבת הישראלית הראשונה. לירושלים עלתה הרכבת נושאת בסמליות ספרי תורה, קמח ומלט.

סיפור קו הרכבת יפו-ירושלים הוא סיפורם של אנשי ההר והשפלה, תיירים ועולי-רגל, שביקשו לעשות את דרכם בין יפו (לימים ת"א) וירושלים.
זהו סיפורו של יליד ירושלים נרגש, אשר שנים רבות לא ביקר ביפו ושל נהג דיליג'נס מתוסכל ומחוסר עבודה. זהו סיפורן של בנות ירושלים, הנפרדות ממגויסי הגדוד-העברי ושל נשות קצינים בריטיים, הממתינות בציפייה על הרציף. זהו סיפורו של נגן הרמוניקה ברכבת הישראלית הראשונה, של נוסע בודד, המרוכז בתפילה אך לא פחות מכך, זהו סיפור של אידיאולוגיות ואינטרסים שלטוניים, מלחמות וכיבושים, תרבויות ודתות האופייניים כל כך לאזורנו.
הרכבת ידעה ימים יפים, כאשר מלכים, נציבים ומנהיגים עלו בה בזה אחר זה לירושלים, והתקבלו בתחנה ברוב הדר ופאר, וימים יפים פחות בשנים, שהייתה נתונה למעשי חבלה חוזרים ונשנים. שנותיה האחרונות היו שנים ארוכות של גוויעה, שסופן הפסקת נסיעתה המוחלטת.
התערוכה החדשה במוזיאון מגדל דוד, "רכבת לירושלים", מציגה את סיפורה של הרכבת על רגעיה הגדולים והקטנים, הנוסטלגיים והמוכרים פחות, בצילומים, בסרטונים ובעיתוני התקופה. התערוכה נפתחת סמוך למועד פתיחתו של קו הרכבת המחודש לירושלים ומנצלת את ההזדמנות להתבונן אל הקו של הפעם.

אולם התערוכה יהפוך לתחנת רכבת, והמבקרים יטיילו על הרציף כממתינים לבואה. כ- 60 צילומים שנאספו מארכיונים בארץ ובעולם, יוצגו בתערוכה ויגוללו את סיפורם של האנשים, המקומות והנופים בהם עברה הרכבת משך כ- 100 שנים. במקום יוקרנו גם סרטונים על הרכבת. החל בסרט, המתעד את הרכבת המפלסת דרכה בשלג ואת אנשי השפלה העולים בהתלהבות לחזות בעיר הלבנה, ומנגד הרכבת, שידעה ניסיונות חבלה חוזרים ונשנים על ידי יהודים וערבים כאחד.

כחלק מהתערוכה תתקיים בגן הארכיאולוגי שבחצר המצודה חגיגת רכבות. 11 "רכבות גינה" ססגוניות (רכבות צעצוע שנועדו לנסוע בכל מזג אוויר, גם בגשם ובשלג), ייסעו במפלסי החצר על פני מסילות שארכן הכולל כחצי קילומטר. הרכבות, שאורך כל אחת מהן מגיע לכ- 5 מטר והן מצוידות במערכת סאונד ותאורה, תעבורנה על פני גשרים שיימתחו מעל בורות עתיקים וייצרו כך תנועה בלתי פוסקת.

בחלל נוסף של המוזיאון יוצג דגם עצום של עיר רכבות דמיונית. הדגם תוכנן ונבנה במשך קרוב לשנה על ידי שמעון פוטרמן, אספן וחובב רכבות מושבע שיצר, בעבודת נמלים עיר שבה הרכבות אינן מפסיקות לנסוע. 9 הרכבות, שיתרוצצו בו זמנית במודל, שייכות לאוסף הפרטי של פוטרמן, הנחשב לאחד מן האוספים הגדולים בארץ. עיר הרכבות מוצגת סמוך לדגם מקורי של ירושלים מהמאה ה- 19, ויוצרת דיאלוג בין הדגם של העיר של פעם, ובין זו הדמיונית שבה מתרוצצות הרכבות. תהליך בניית הדגם תועד וצולם במשך 24 שעות וסרט שיוצג בחצר משך כל התערוכה, יספר את סיפורו של דגם בהתהוות.
אוצרות התערוכה: רנה סיוון וליאת מרגלית. עיצוב: רוט // טבת > עיצוב חלל
"הידד! הידד! קול תרועה! תקיעה! הקיטור בא! הרכבת באה לירושלים!" (עיתון האור 1892)
התערוכה מלווה בקולות רקע ברוח המקום והתקופה. פס הקול עוצב ונערך על-ידי אבי יפה אולפני הקלטה ירושלים בע"מ. ''רכבות הגינה'' המוצגות בחצר המצודה הושאלו למוזיאון באדיבות חברת LGB, גרמניה.
עוד על תערוכות מתחלפות שהיו במוזיאון

המצודה והגן הארכיאולוגי | תערוכת הקבע