 |
      | |
המצודה והגן הארכיאולוגי - היסטוריה
| מאז התפשטה ירושלים במאה השנייה לפנה'ס לעבר הגבעה המערבית (עליה ממוקמת המצודה), נודעה למקום חשיבות רבה בהגנת העיר. בהיותה הנקודה האסטרטגית החלשה ביותר באזור היא בוצרה על-ידי כל שליטיה של ירושלים, ואלה בנו, כל אחד בתורו, על גבי הריסות קודמיהם. |
| הראשונים שהטביעו את חותמם על המקום היו המלכים החשמונאים. הם ביצרו את האזור בחומה מרשימה משולבת במגדלי שמירה גדולים. בכתבי יוסף בן-מתתיהו כונתה חומה זו 'החומה הראשונה'. המלך הורדוס שמשל באזור במאה הראשונה לפנה'ס הוסיף על הביצורים החשמונאיים הקיימים שלושה מגדלים מרשימים. ייעודם היה לשמור על הכניסה לעיר ועל ארמונו של הורדוס שהשתרע בקרבת מקום. |
| רק אחד משלושת המגדלים, מגדל פצאל, שרד לאחר תלאות הזמן, ושרידיו המרשימים מתנשאים היום לגובה רב. לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה, שימש המקום את חילות הרומאים. עם הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית (מאה רביעית לספירה) שימש האזור למקום משכנם של נזירים. |
 |
| בשנת 638 כבשו המוסלמים את ירושלים וגם הם הכירו בחשיבותו של המקום ובנו בו מצודה. כשנכנסו הצלבנים לעיר (שנת 1099) הם מצאו כאן מבנה בנוי ומבוצר היטב, ובו ארבעה מגדלים, ביניהם המגדל ההרודיאני. |
 |
המצודה המוסלמית עמדה בפני התקפת הצלבנים ונכנעה רק לאחר שהובטח למגיניה שיותר להם לצאת בשלום. המצודה המוסלמית נפגעה בהתקפות הצלבנים, ועל גבי הריסותיה בנו הצלבנים מצודה גדולה מוקפת חפיר. מצודה זו כללה גם את ארמון המלוכה של ירושלים הצלבנית. גם בתקופתם המשיך המקום למלא את תפקידו הצבאי המסורתי. |
במאה ה-13 נהרסה שוב המצודה. הפעם היא שוקמה בידי הממלוכים (המאה ה-14) ששלטו בירושלים לאחר נפילת הממלכה הצלבנית. בתקופת הממלוכים נקבעה צורתה של המצודה כפי שהיא מוכרת עד היום.
בתקופה העות'מאנית זכתה המצודה לשינויים ארכיטקטוניים נוספים: נבנתה כניסה ראשית מרשימה ומאחוריה רחבת תותחים. כן נבנה צריח המסגד אשר לימים הוכר בכינוי 'מגדל דוד'. במשך 400 שנים שימשה המצודה כמקום משכנם של חיילים עות'מאנים. |
 |
| עם כניסתו של הצבא הבריטי לירושלים בדצמבר 1917 שימשה רחבת הכניסה למצודה את הגנרל אלנבי להכרזה לפני תושבי העיר על חופש פולחן ודת. 'החברה למען ירושלים', שנוסדה על ידי המושל הבריטי במטרה להגן על נכסי התרבות של העיר, קיבלה על עצמה את ניקיון המצודה המוזנחת, את שיפוצה ואת פתיחתה לקהל. |
 |
במקום הוצגו תערוכות של אומנים מקומיים (ראה תערוכה 'ימי מגדל דוד'), נערכו קונצרטים והתקיימו אירועי התרמה. בשנות השלושים הוקם במקום מוזיאון לפולקלור פלשתיני אשר עסק בנושאים אתנוגרפיים שונים כגון מלאכות מסורתיות לאזור, תלבושות אופייניות ועוד. |
| הפעילות התרבותית במקום חדלה להתקיים עם פרוץ מלחמת השחרור, והמצודה חזרה לייעודה המקורי: מוצב צבאי, הפעם של צבא ירדן, מול ירושלים היהודית. |
| עם איחוד ירושלים בשנת 1967, חזרה המצודה לשמש מרכז תרבותי. במקום בוצעו חפירות ארכיאולוגיות בקנה מידה גדול, חדרי המצודה שופצו והחצר עוצבה מחדש. |
 |
| בשנת 1989 נפתח במקום מוזיאון מגדל דוד – המוזיאון לתולדות ירושלים. חדרי המצודה הפכו כעת לאולמות תצוגת הקבע לתולדות ירושלים, ובאולם הצלבני התקיימו תערוכות הקשורות לירושלים ולתולדותיה. |
 |
|
|
|
|
